מנחם אורמן ושות' בע"מ נ' זיו עירוני עורכי-דין ונוטריון

פסק דין

לפניי ערעור שהגישו המערערים על החלטת כב' הרשם אבי כהן מיום 15.4.10, לפיה נדחתה בקשת המערערים להארכת מועד לביצוע התנאים שנקבעו בהחלטת הרשם מיום 18.12.09.

בהתאם להחלטתי מיום 2.5.10, הגישו הצדדים עיקרי טיעון וסיכום טענות בכתב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות שלפניי, ובחנתי טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להתקבל, מהנימוקים שיפורטו להלן.

הרקע

בהחלטתו מיום 18.12.09, קבע הרשם הנכבד כי ביטול שני פסקי הדין שניתנו כנגד המערערים בהעדר הגנה, מתקבלת, בכפוף לשני התנאים הבאים:

(1) המערערים ישלמו למשיבה הוצאות ההליכים והדיונים שהיו עד למועד

ההחלטה בשיעור של 5,000 ₪+מע"מ, בתוך 30 יום מהיום.

(2) המערערים יפקידו בקופת בית המשפט סך של 100,000 ₪, בתוך 30 יום מיום

מתן ההחלטה.

ביום 23.12.09, פנו המערערים לרשם הנכבד בבקשה להארכת מועד לביצוע התנאים שנקבעו בהחלטת הרשם מיום 18.12.09. במסגרת הבקשה טענו המערערים כי נדרשת להם הארכת המועד מאחר ובכוונתם לפנות לקבלת ייצוג משפטי באמצעות "פרו בונו", מטעם לשכת עורכי הדין (להלן: "הבקשה הראשונה להארכת מועד").

החלטת הרשם ניתנה ביום 25.12.09, ולפיה נדחתה הבקשה להארכת מועד, מהנימוקים שפורטו שם על ידי הרשם הנכבד.

משנדחתה בקשתם, פנו המערערים בבקשה לרשם ההוצל"פ, במסגרת תיק הוצל"פ אשר נפתח על ידי המשיבה, וביקשו להורות כי כל הכספים על תשלומם הורה הרשם הנכבד, ישולמו מתוך הכספים בהם החזיק צד ג', (חברת טרלידור סורגים מתקפלים (1991 בע"מ), מכוח עיקול שהוטל על ידי המשיבה וכן על ידי זוכה נוספת.

ביום 13.1.10, ניתנה החלטת רשם ההוצל"פ, מר עדי סומך, לפיה הורה כדלקמן:

" ...לאור האמור, מורה לצד ג' – טרלידור סורגים מתקפלים 1991 בע"מ, לעשות לחלוקת כספי העיקול והעברת הסך של 100,000 ₪ לקופת בית המשפט בנוסף לסך של 5,000 ₪, לידי הזוכה כאן, כפי האמור בתגובת העירייה.

צד ג' יעשה כאמור, בתוך 10 ימים ממועד המצאת תגובת העירייה על החלטתי זו על ידי באת כוחה".

כפי שעולה מכתבי הטענות שלפניי, צד ג' מילא אחר החלטת רשם ההוצל"פ, כך ששילם את הסך של 5,000 ₪, לידי המשיבה. בנוסף, וכפי הנטען על ידי המערערים, המחאה של הצד השלישי ע"ס 100,000 ₪, ז.פ. 26.1.10, נשלחה על ידי הצד השלישי, לגזברות בית המשפט.

כפי טענת המערערים, התברר להם בדיעבד, כי ההמחאה אשר נשלחה על ידי הצד השלישי לגזברות בית המשפט, לא נפרעה מאחר וההמחאה אשר נשלחה היתה המחאה "רגילה" ולא המחאה בנקאית כנדרש. לטענת המערערים, למדו הם כי ההמחאה לא נפרעה רק לאחר שהמשיבה ביקשה לחדש את הליכי הגבייה בתיק ההוצל"פ. או אז ניסו המערערים לטענתם לאתר את ההמחאה על מנת להחזירה לצד השלישי ולהחליפה בהמחאה בנקאית אולם אז התברר להם כי זו אבדה בגזברות בית המשפט ולא ניתן למוצאה. בעקבות פנייתם של המערערים ולאחר מסע שכנועים מצידם, ניאות הצד השלישי לבטל את ההמחאה הרגילה אשר נשלחה על ידו, חרף כך שזו לא הוחזרה לידו, והוציא המחאה בנקאית ע"ס 100,000 ₪. עוד מוסיפים ומציינים המערערים כי עיכוב נוסף בהכנת ההמחאה הבנקאית נבע מכך שהגזבר של הצד השלישי היה בשירות מילואים.

לטענת המערערים ההמחאה הבנקאית נמסרה כאמור לבסוף לידם, אולם בקשתם להארכת מועד לשם הפקדתה בגזברות בית המשפט (להלן: "הבקשה השנייה להארכת מועד"), נדחתה על ידי הרשם הנכבד בהחלטתו מיום 15.4.10 – היא ההחלטה נשוא הערעור שלפניי.

הנימוקים שעמדו בבסיס החלטת הרשם בדחותו את הבקשה השנייה להארכת מועד, הינם: